דעת תורה
דעת תורה על ארץ ישראל
דעת תורה מאת מרן הגאון הרב עובדיה יוסף זצוק''ל
תיעוד וידאו נדיר: מרן הרב עובדיה יוסף על יום העצמאות
![]()
"בזמן שהיה המנדט לפני קום המדינה היה 650 אלף איש בכל ישראל, 650 אלף. ועכשיו למעלה מחמישה מיליון. זה לא נס? ● אבל אסור לנו להתכחש לנס שעשה לנו הקב"ה. ברוך ה´, הרבה ה´ איתנו, ´הרבה ארבה את זרעך´. עוד יהיה כהנה וכהנה. ● כל יהודי שנמצא בחו"ל רוצה לבא, אהלן וסהלן" ● מרן הרב עובדיה יוסף מדבר על יום העצמאות
*YouTube:XxH93ZO0NtI?rel=0*
תמלול השיעור שנאמר מפי מרן הראשל"צ הגר"ע יוסף זצוק"ל
לאחר תפילת שחרית ביום עצמאות ה'תשס"ט:
חזקיה מלך יהודה היה צדיק גדול, בימיו לא היה אחד עם הארץ. בדקו מדן ועד באר שבע, ולא מצאו איש ואשה שלא היו בקיאים בתורה, ולא מצאו תינוק ותינוקת שלא בקיאים בהלכה. עד כדי כך הרביץ תורה בעם ישראל.
כשבא סנחריב לכבוש את ירושלים התפלל להקב"ה שיעזור לו. ישתבח שמו הקב"ה, עשה לו נס גדול. "ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור מאה שמונים וחמשה אלף, וישכימו בבוקר, והנה כולם פגרים מתים". ואז סנחריב ברח כל עוד נפשו בו. ניצל חזקיה.
אבל מה אומר על זה בדברי הימים? "וחזקיה הרבה נבואה להשחית", מה הכוונה פה? מה רצה? בא אליו ישעיהו הנביא, אמר לו : "זמרו לה' כי גאות עשה", עשה לכם נס גדול. אמר: "מודעות זאת בכל הארץ" - זה דבר פשוט. בזכות התורה הציל אותנו, אם לא יעשה בשבילנו – בשביל מי יעשה?!
הגמרא אומרת שחזקיה לא עשה יפה. (יצאה בת קול וקטרגה). רצה הקב"ה לעשות את חזקיהו מלך יהודה המשיח, שלא יהיה עוד צרות לישראל, לא יהיה חורבן, לא יהיה שום דבר.
יצאה מידת הדין וקטרגה: אמרה לפניו: "ריבנו של עולם, ומה דוד מלך ישראל אמר לפניך כל שירות ותשבחות אלה, כל ספר תהלים, לא עשית אותו משיח! זה כפוי טובה לא אמר לך אפילו שירה אחת, כבר עשית אותו משיח?!"
נדחה, נדחה הישועה. נדחה מלהיות משיח.
צריך להבין, חזקיהו היה צדיק, ולמה לא אמר שירה? כתוב שהוא אומר התורה תכפר על השירה. התורה שאנו לומדים תכפר על השירה, אבל בשמים לא מצא חן בעיניהם ומדת הדין קטרגה.
יש פסוק אצל דוד המלך: "ואני בחסדך בטחתי, יגל ליבי בישועתך, אשירה לה' כי גמל עלי".
ממשילים משל למה הדבר דומה: אדם אחד, היה עשיר גדול. סיטונאי, מוכר לאנשים גם בהקפה.
והיה אחד, שהיה קמעונאי, וקנה ממנו הרבה סחורות, והיה חייב לו מאה אלף דולר.
יום אחד, העשיר – הסיטונאי קורא בעיתון שעשיר פלוני שחייב לו מאה אלף דולר פשט את הרגל. אבד. פשט את הרגל. חשש מה יהיה? – תבע אותו לדין.
לימים, האיש הזה היה הגון, לא רצה שאנשים נושים בו והוא לא משלם. הלך ועבד עבודה קשה, והצליח, וחזר לעושרו.
יום אחד בא להחזיר את המאה אלף דולר שהלווה לו הסיטונאי.
הייתה בית חרושת גדולה, והנה מרחוק אחד מהפועלים, אחד המשרתים ראה את ההוא, בא לבשר לאדונו שיושב במשרד, אמר לו: "אדוני, באתי לבשר לך אשר פלוני שפשט את הרגל, עכשיו ברוך ה' נעשה לעושרו, ובא לשלם לך את המאה אלף דולר!".
אמר לו: "אם זה ככה, אני אתן לך מתנה, אלף דולר!".
כך היה, אחרי כמה דקות הגיע זה למשרד שלו, קרא את המשרת, "תביא לו כוס קפה, תביא לו...". ישבו, אכלו, שתו. אח"כ הוציא מאה אלף דולר "אדוני, אני חייב לך מאה אלף דולר, הנה הם".
- "תודה רבה, ה' יתמיד בריאותך, יתמיד את עושרך". והלך לו.
קרא לפועל, "תשמע, הבטחתי לך אלף דולר, קח לך אלף דולר, דמי בשורה שבישרת אותי".
והנה היו לו עוד אנשים בעלי חובות, לא פשטו רגל ולא פשטו יד, הם שילמו בזמן שלהם. מפעם לפעם הם באים משלמים לו את החוב שלו.
היה אחד שהיה חייב לו חמישים אלף דולר. ובא לשלם לו, כרגיל. אחד ראה שזה בא, התחיל להגיד לעשיר: "אדוני, באתי לבשר אותך, פלוני בא לשלם לך את החמישים אלף דולר".
טוב, קיבל את זה בשלוות נפש... מה החידוש? זה תמיד ככה.
בא זה, ואכן הביא את החמישים אלף דולר.
חזר אותו הפועל המבשר ואמר: "אדוני, למה שמת לו 1000 דולר דמי בשורה, ולי לא נתת כלום? למה אתה עושה אפליות? זה אשכנזי וזה ספרדי? מה אתה עושה? שלא תעשה דברים כאלה!"
אמר לו: "טיפש, ההוא התיאשתי כבר מהכסף, ראיתי שכתוב שפשט רגל. וזה בא בישר אותי שבא להחזיר לי את הכסף – זה דבר חדש, זה כמו מתנה חדשה. אבל זה תמיד קונה ומשלם, כל מה שלוקח - משלם. אז מה אני ישלם לך?".
כך חזקיה מלך יהודה, היה כ"כ מבטחו בקב"ה, שהיה עוסק בתורה, כל הזמן מלמד תורה את העם. אז לא חשב אחרת. ידע שיהיה נס. איך יהיה? הקב"ה יודע! לא דאג.
כשבא בשורות - רואה - מאה חמישים אלף כולם נהרגו, וסנחריב ברח. קיבל את זה בשלוות נפש, לא הופתע, הוא ידע שככה יהיה. כן קרה מה שקרה.
דוד המלך אומר: "ואני בחסדך בטחתי", אני לא פחות מחזקיה, גם אני בוטח בך.
אפילו הכי: "יגל ליבי בישועתך, אשירה לה' כי גמל עלי", אני אומר שירה, אני לא חודל לומר שירה. לא כפוי טובה, לעולם אני מודה לך.
חזקיה, לא עשה כך. אם כי לימדנו עליו זכות, היה טוב, היה בטוח, לא הופתע.
אפילו הכי, היה צריך לומר שירה.
אדם צריך לומר תמיד שירה. "נתת נס להתנוסס", עושים לאדם מהשמים נס, צריך להודות להקב"ה, ואז "להתנוסס" - יהיה לו עוד נס יותר גדול.
למשל, ילד בא אצלי, רוצה סוכריה. נתתי לו, "קח את הסוכריה", נתתי לו.
לא רק שאומר תודה רבה, עומד ומודה, ומברך ומברך ומברך...
אמרתי: זה נתתי לו סוכריה כך עשה. מחר אני אתן לו קופסת שוקלד, נראה מה שיעשה, ירקוד!
כך הקב"ה, כשהוא עושה לנו נס, ואומרים שירה – עושה נס יותר גדול. "נס להתנוסס".
תמיד צריך להודות לקב"ה. "אשירה לה' כי גמל עלי".
גם כן אנחנו, ברוך ה',
אנשים אומרים "חג העצמאות, מה זה חג העצמאות?". זה לא חג העצמאות, אנחנו חושבים על עיקר הדבר: יש לנו ממשלה יהודית.
מה היה פה? המנדטורים, אלה האנגלים ימח שמם שונאי ישראל.
כל מי שרצה לבוא לארץ היה צריך סרטיפיקט, ובלי זה הוא לא ייכנס. צריך פרוטקציות וזה וזה...
כל איש שהיה בא פה היו עושים לו צרות צרורות.
משנהיתה המדינה יהודית, אם רק בשביל שיבואו יהודים, כמה שרוצים, דיינו.
אבל האמת הוא יש כמה מיליונים. בזמן שהיה המנדט, לפני קום המדינה היו 650,000 איש, בכל ישראל. אבל עכשיו למעלה מחמשה מליון!
ומה זה? נתנו רשיון לכל אחד – תבוא.
אנחנו מתפללים עוד לקב"ה שייטב אחריתנו מראשיתנו, ויהיה לנו ממשלה שכולם יראי שמיים, כולם צדיקים, כולם אוהבים את התורה. כך אנו מתפללים.
אבל אסור לנו להתכחש לנס שעשה הקב"ה!
ברוך ה', הרבה ד' אותנו.
"ארבה ארבה את זרעך, ולא ייספר מרוב". עוד יהיה כהנה וכהנה בעזרת ה'.
כל יהודי שנמצא בחוץ לארץ, רוצה לבוא? אהלן וסאהלן. פותחים כל השערים לפניו.
לא אומרים לו תביא סרטיפיקט, תביא כך, תביא כך.
לא יביא. אם רואים אותו, זה ברכה שיבוא לפה.
כן. זה מעט בעיניכם? זה לא מעט!
נדבר עוד כמה דברים.
לא היה בזמן המנדט לא היה תלמודי תורה, לא היה חינוך העצמאי.
החינוך העצמאי, יש עשרות אלפים. תלמודי תורה, יש עשרות אלפים.
כולם לומדים רק תורה. קודם לא היה זה.
אנחנו צריכים להודות לקב"ה.
ברוך ה' נתן לנו כח לעשות חייל.
להרבות תורה, לעשות מצוות, ומעשים טובים.
כן יעשה הקב"ה כהנה וכהנה, ויגאל אותנו, וישבו בנים לגבולם, ויבוא משיח צדקנו במהרה בימנו אמן.
כתבה בנושא באתר כיכר השבת:
צביקה גרוניך, כיכר השבת
ביום העצמאות לפני שנתיים, מיד לאחר התפילה נשא הרב עובדיה יוסף דברים קצרים בבית הכנסת שלו שבבניין מגוריו. עמדה שלא תשמעו בדור הזה מאף מנהיג חרדי, אולי אפילו לא מאף ספרדי – חרדי, גם לא תקראו ב"יום ליום". עמדה כזו מתקרבת לזו שאפשר למצוא בציונות הדתית (הלא משיחית).
אז אם למישהו היה ספקות באשר לשוני בין עמדת הרב עובדיה לבין עמדת החרדים גם ביחס ליום העצמאות:
הרב עובדיה יוסף פתח בדברים אודות חזקיה מלך יהודה שנחשב ל"צדיק גדול" עד כדי כך ש"בימיו לא היה אחד עם הארץ. בדקו מדן ועד באר שבע לא מצאו איש ואיש שלא בקיאים בתורה, לא מצאו תינוק ותינוקת שלא בקיאים בהלכה, עד כדי כך הרביץ תורה בעם ישראל".
על פי הגמרא, הקב"ה רצה לעשות את חזקיה משיח, אבל "יצאה בת קול קטרגה: רבונו של עולם ומה דוד מלך ישראל אמר לפניך כל שירות ותשבחות את כל ספר תהלים לא עשית אותו משיח? זה כפוי טובה, לא אמר לפניך אפילו שירה אחת עשית אותו משיח?"
משיחיותו של חזקיה נדחתה בגלל שלא שר שירת תודה לקב"ה על הצלתו מידי סנחריב ומאה שמונים וחמישה אלף חייליו שמלאך ה´ היכה בהם בלילה אחד ובבוקר נמצאו כפגרים מתים.
הרב עובדיה המשיך והסביר כי מלמדים סניגוריה על חזקיה שבגלל בטחונו הגדול בקב"ה לא התרגש מהנס: "יש פסוק אצל דוד המלך ´ואני בחסדך בטחתי יגל לבי בישועתך אשירה לה´ כי גמל עליי´"... "כך חזקיה מלך יהודה, היה כל כך מבטחו בקב"ה, שהיה עוסק בתורה.
כל הזמן לימד תורה את העם, אז לא חשב אחרת - ודאי שיהיה נס. איך יהיה? הקב"ה יודע, לא דאג. כשבאו בישרו אותו: ´אה, מאה חמישים אלף כולם נהרגו, סנחריב ברח´, קיבל בשווין נפש, לא הופתע, הוא ידע שכך יהיה. לכן לא אמר שירה".
לעומת חזקיה:
"דוד המלך אומר: ´ואני בחסדך בטחתי´ אני לא פחות מחזקיה אפילו הכי ´יגל לבי בישועתך אשירה לה´ כי גמל עליי´. אני אומר שירה אני לא חודל לומר שירה לא כפוי טובה" ... אדם צריך לומר תמיד שירה".
לשמוח על הנס
הרב עובדיה המשיך וציטט את הפסוק מתהלים "ונתת ליראיך נס להתנוסס" והסביר: "עושים לו משמים נס? צריך להודות לקב"ה ואז יהיה לו נס יותר גדול. למשל ילד בא אצלי ´רוצה סוכריה´ . לקחתי סוכריה נתתי לו. אומר: ´תודה רבה´, עומד ומודה ומברך ומברך ומברך. אמרתי ´זה נתתי לו סוכריה כך עשה, מחר אני אתן לו קופסת שוקולד מי יודע מה יעשה, ירקד´.
כך הקב"ה: כשהוא עושה לנו נס ואומרים שירה עושה נס יותר גדול, נס להתנוסס. תמיד צריך להודות לקב"ה ´אשירה לה כי גמל עלי´. גם כן אנחנו ברוך ה´. אנשים אומרים ´חג עצמאות מה זה חג העצמאות?´
זה לא חג העצמאות אנחנו חושבים על עיקר הדבר: זה שיש פה ממשלה יהודית. מה היה פה? המנדטורים, אלה האנגלים ימח שמם שונאי ישראל כל מי שרצה לבא לארץ צריך סרטיפיקט בלי זה לא ייכנס, פרוטקציות וזה וזה.
כל איש שהיה בא פה היו עושים לו צרות צרורות. משנהייתה מדינה יהודית אם רק בשביל שיבואו יהודים כמה שרוצים דיינו. אבל האמת הוא שיש כמה מיליונים. בזמן שהיה המנדט לפני קום המדינה היה 650 אלף איש בכל ישראל, 650 אלף. ועכשיו למעלה מחמישה מיליון. ומה זה?... אנחנו מתפללים עוד לקב"ה שיוסיף אחריתנו לראשיתנו ויהיה לנו ממשלה שכולם יראי שמיים כולם צדיקים כולם אוהבים את התורה, כך אנחנו מתפללים.
אבל אסור לנו להתכחש לנס שעשה לנו הקב"ה. ברוך ה´, הרבה ה´ איתנו, ´הרבה ארבה את זרעך´. עוד יהיה כהנה וכהנה. כל יהודי שנמצא בחו"ל רוצה לבא, אהלן וסהלן, פותחים לו כל שערינו לפניו. לא אומרים לו ´תביא סרטיפיקט, תביא כך, תביא כך´. לא יביא. אם רואים אותו זה ברכה שיבוא לפה.
כן? זה מעט בעיניכם? זה לא מעט.
עוד כמה דברים. בזמן המנדט לא היה תלמודי תורה לא היה חינוך עצמאי. החינוך העצמאי יש עשרות אלפים. תלמוד תורה יש עשרות אלפים. כולם לומדים רק תורה. קודם לא היה זה. אנחנו צריכים להודות לקב"ה, ברוך ה´ נתן לנו כוח לעשות חיל להרבות תורה.
הצג אתר רגיל
